<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימן כ"ד</h1>
<h2>דף כא.</h2>
וששאלתם על מי ששמע צבור ממשמשין עליו גזירתן וקפץ ונשבע שלא לקיים גזירתם ואח"כ גזרו עליו צריך לקבל עליו גזירתם או לא חלה על שבועתו. כך ראיתי שהנשבע לעבור על דברי צבור נשבע לשוא הוא ואילו התרו בו מלקות דאוריית' משעה שבועה וצלל במים אדירים והעלה בידו חרס ולא נפטר מגזירת צבור אם כדין גזרו ואע"פ שקדמה שבועתו לגזירת' שהרי נשבע לבטל את המצוה שבועה שלא לעשות סוכה לולב שלא להניח תפילין זו היא שבועת שוא שחייבי' על זדונ' מכות [כ"ט ע"א] שכיון שנשבע לעבור על התורה הרי נשבע על מה שאי אפשר שהרי מושבע מהר סיני על עשה ועל לא תעשה (בארור) [ברוך] בכלל ברוך בפרט (ברוך) [ארור] בכלל (ברוך ברוך) [ארור] בפרט ואין כל מצוה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות ושבועת הראשונים קדמה לשלו ולוקה והתלמיד האומר נשבע לבטל המצוה פטור מכלום טועה בדבר משנה הוא שהרי שנינו [שם] זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות וטועה במקרא דכתיב [שמות כ'] לא ינקה יי' יי' הוא דלא ינקה אבל ב"ד של מטה מלקין אותו ומנקין אותו ואם לא התרו בו ולא נתן למלקות בית דין הרי הוא בכלל לא ינקה וענוש עולמית שעשה שתים שנשבע לשוא והוציא שם שמים לבטלה, וכתיב [דברים י'] את יי' אלהיך תירא ומה ששנינו [כ"ז ע"א] נשבע לבטל את המצוה פטור לענין שגגה שנינו ולקרבן עולה ויורד שהנשבע לבטל ושגג ולא בטל או נשבע לקיים ולא קיים פטור מקרבן דממעטי מקראי מה הטבה רשות אף הרעה רשות אבל לוקה הוא על שהזיד לישבע לשוא.
